ראש- העיר וראש הגנב (השופט הנבון)
סיפור עם מפי יהודי עירק

מ עשה בעיר אחת שנתברכה בראש-עיר למופת. הכל התנהל בה על הצד הטוב ביותר. השומרים הסתובבו בשווקים לשמור על הסדר, והשופטים שפטו למישורין; ולא היו תלונות ולא היו גניבות. עד שלפתע התחילו מתנלות גניבות מרובות, ובעקבותיהן באו תלונות, נפרצו חנויות של צורפים, נגנבו פירות מהדוכנים ונעלמו בגדים מתוך הארונות בתוך הבתים. הדבר הפליא מאוד את ראש-העיר. הוא הוסיף שומרים ושוטרי-חרש, אך כל עמלם היה לשווא. באין ברירה ציווה ראש-העיר על השומרים: - הלילה בחצות תאסרו כל מי שמסתובב ברחובות העיר. הגנבים יהיו, בוודאי, ביניהם. ומחר תביאו את כולם לפני השופט. באותו לילה נאסרו שבעים איש. הם נחקרו פעם ופעמיים, אך בשום אופן אי-אפשר היה לגלות את האשמים. השאירו אותם בבית-הסוהר ימים אחדים, והגניבות פסקו. סימן שהגנבים נמצאים בין העצורים - חשב ראש-העיר, אך כיצד ניתן לגלותם? לאחר כמה לילות אסף ראש-העיר שוב את כולם וחקר אותם, ולאחר גמר החקירה אמר: -ועכשיו יכולים אתם ללכת איש-איש לביתו. שמחו האנשים ופנו לעבר הדלת למהר וללכת הביתה, כשלפתע הרעים ראש-העיר בקולו: -אבל לא אתם, גנבים שכמותכם! מיד הסתובבו שני אנשים בבהלה, חיוורים ורועדים מן הצעקה, ותלו מבטים שואלים בראש-העיר. -אסרו אותם! את שני אלה אסרו - ציווה ראש-העיר - הם הם הגנבים! הודו השניים ואף גילו את מקום הסתר, שבו החביאו את השלל. העיר שקטה והתושבים חזרו למלאכתם ולשלוותם; הכל בזכות ראש-העיר שידע, שעל כל גנב בוער הכובע.