עצת עוף
סיפור-עם ארצישראלי-ספרדי

ב ת מלך אחת גידלה עוף היודע דבר בשפת בני-אדם. היא אהבה אותו כנפשה, ובכל יום בבוקר הייתה עומדת לפני הכלוב שלו ומדברת איתו דברי שחוק וחיבה. והעוף היה אומר בליבו: מה לי ולה! מי יתנני כציפור ואמלט מבית-הכלא הזה. ויהי היום, ואשמע העוף את בת המלך מדברת אל אחד העובדים שיסע למדינות-הים לקנות לה תמרוקיה. קרא העוף לעבד ההוא ואמר לו:- בבקשה ממך עשה עימי חסד: שתלך למחוז ההוא, אשר אתה נוסע שמה, ותראה עופות כמוני, בני-משפחתי, דרוש בשלומם, והגד להם צערי, שאני אסור בתוך הכלוב הזה. הגם שיש לי מעדני מלכים חיי אינם חיים כל עוד הדלת סגורה בעדי. אמר לו העבד:- לו יהי כדבריך; אמלא את בקשתך. הלך העבד, הלוך ונסע בכורכי הים. ויהי היום, הוא יושב בעגלה, והינה הרבה עופות ממין זה העוף עפים לפניו. זכר את הבטחתו, ויקרא בשלום העופות, והיגד להם את דברי העוף בן-מינם. וכשמוע עוף אחד מהם את דברי העבד נפל אל תוך חיקו שמך העבש שימחה גדולה ונטלו בידו- והנה העוף מת, אין בוא רוח חיים, והוא מוטל כאבן דוממת בידו. טלטל אותו העבד להקיצו ולא קשקש בזנבו ולא הניד עפעף, ולא השמיע קול. השליח אותו על פני השדה- והינה נסא העוף את כנפיו והמריא למרומי השמיים. תמה העבד על תחבולת העוף. לאחר זמן חזר אל בית המלך. שאל אותו העוף:-האם קיימת הדבר, אשר שמתי בפיך, לדרוש בשלום העופות,בני משפחתי! ענה העבד ואמר לו- אל תזכיריני צערי ויגוני, כי כך וכך נראה אירע לי. סיפר לו את כל המעשה. שתק העוף, ועשה עצמו כמי שאינו יודע מה זה ועל מה זה. כעבור שבעה ימים באה אליו בת המלך כמנהגה להשתעשע עמו. עוד היא שחה ושוחקת, גילגל העוף את עיניו ועשה עצמו פגר מת. בכתה בת המלך וקצפה על המשרתים לאמור:-אתם המתם אותו! ובצערה כי רב ציוותה להשליכו מעל-פניה החוצה. ברגע שהושלך שם העוף נפשו בכפו ודאה על כנפי רוח הרחק אל החופש ואל בני מינו. ואז הבין העבד, מה הייתה כוונת העוף ההוא, שנפל אל חיקו כמת. הסיפור הועתק מתוך "עדות מספרות", א' שטאל הוצאת משרד החינוך והתרבות.